הרבה פעמים אני נתקלת במצב שאימהות ואבות מגיעים עם ציפיות ״לא ראליות״, יותר נכון ״לא תואמות״ לגיל של הילד והיכולת שלו להישאר ממוקד בפעילות מסויימת לאורך זמן.
אני רואה את האכזבה אצל ההורה שרצה לעסוק בפעילות עם הילד, ונשאר מתוסכל כשהילד לא שיתף פעולה ולא סיים את הפעילות או נטש את המשימה שלפניו באמצע הדרך.
קודם כל המצב נורמאלי לחלוטין, ובדרך כלל מתרחש בגלל שההורה מלא ציפיות - רוצה לעשות פעילות שתורמת להתפתחות הילד ולדעתו תהייה לימודית ומעשירה, אך לעיתים לא תואמת לגיל הפעוט, אישיות הפעוט, העדפותיו האישיות לגבי פעילות מסויימת, הסביבה שבה מבוצעת הפעילות, התזמון שלה ועוד.
כל המרכיבים יחד מביאים להצלחה של הפעילות ומונעים את אותה תחושת פספוס אצל ההורה המעוניין לעסוק בה.
מקווה שזה קצת עזר לכם לראות את הדברים אחרת - ולא להתחיל בהכנה לאוניברסיטה כשהילד רוצה לקרוא ספר ואחרי שתי דקות לשחק במכונית.
כל דבר תורם להתפתחות שלו השכלית, המוטורית והרגשית.
כל פעולה, הסבר, חיבוק, חיוך שההורה נותן לילד שלו מקדמים אותו ומפתחים אותו. לא חייבים להיות ממוקדים רק במטרות של בניית מגדל מקוביות - יש עוד דברים בחיים שאפשר להנות מהם יחד והם תורמים לילד רבות.
Comments