דלקות בדרכי השתן הן בעיה נפוצה בקרב הנשים ההרות ברגע של חדירת פתוגן לדרכי השתן. החיידק בדרך מגיע מהמעיים והנפוץ מבין כל החיידקים הוא אי.קולי (e.coli).
הזיהום יכול להיות ללא סימפטומים כלל או להתאפיין בכאבים במתן השתן (תחושת צריבה), תכיפות במתן שתן (כאשר כל פעם בכמות קטנה), כאבים באזור הבטן התחתונה או תחושת חוסר נוחות ודם בשתן.
אם הדלקת מוגבלת לשלפוחית בלבד - מרגישים תכיפות במתן שתן והדלקת תקבל את השם ציסטיט (cystitis).
הדלקת יכולה לעלות לכיוון הכליות ואז למעשה זו דלקת משולבת, הקרויה פילוניפריטיס. מצב אקוטי יכול להוביל לבחילות והקאות וכאבי בטן. אם לא מטפלים כראוי, הדבר עלול להוביל לאלח דם שיוביל לסיבוך של אי ספיקת כליות אקוטית, ואי ספיקת אברים שתוביל לתמותה.
דלקת שתן ללא סימפטומים מתרחשת בקרב 2-10% מהנשים ההרות, כל מה שצריך לראות בתרבית שתן של אמצע זרם כדי שתהייה האבחנה זה את אותו החיידק כאשר האוכלוסיה שלו בתרבית תהייה 5^10 למ״ל. האבחנה מהותית בנשים בהריון כיוון ש25% מהן יפתחו זיהום עולה (בכליות) וזה גם עלול להוביל ללידה מוקדמת.
כל אישה בהריון חייבת לבצע סטיק לפחות כל חודש כאשר האחות למעשה מחפשת ניטריטים (שאותם מייצרים החיידקים). ישנה חשיבות גם לתרביות שתן בתחילת ההריון ובהמשך בהתאם לצורך.
חשוב שהאישה תקבל טיפול אנטיביוטי מתאים לפי רגישות החיידק המצוי בדרכי השתן וכמובן תחזור על התרבית כדי לראות שהיא נקייה אחרי גמר טיפול.
Comentarios