בעקבות שאלה של חברה החלטתי לגעת בנושא, הרבה פעמים מתחילים תהליך של הורדת החיתול והפעוט עושה פיפי בקלות בסיר אבל כשזה מגיע למתן צואה, בכי וסירוב. למה זה קורה?
לרוב יש מספר סיבות מובילות לתופעה - עניין של שליטה, ככל שאנחנו רוצים יותר הפ יתאמצו ויחזיקו יותר, פחד, ממש לא רוצים להיפרד מחלק של עצמם ולראות את הצואה נעלמת באסלה, מוטרדים מהקול של המים בהדחה של המים או שהם חוששים ליפול לתוך האסלה.
אז מה אפשר לעשות כשהפעוט מסרב לעשות צואה בשירותים?
1. קחו הפסקה - אל תגרמו לפעוט לעשות את הצואה בסיר, תנו לו אוויר לנשימה, אל תזכירו את הנושא - ״כשתהייה מוכן ננסה לעשות קקי בסיר שוב״. אם ננסה לגרום לזה לקרות בכוח זה עלול להוביל לעצירות והתנגדות רבה יותר.
2. אם יש עצירות כדאי לשים לב שהפעוט שותה מספיק מים, אוכל תזונה המכילה ירקות ופירות (סיבים) ודגן מלא - העברת צורה קשה עלולה להוביל לפציעה ופחד להמשך.
3. אם הפעוט חושש להשתמש באסלה - בחרו יחד עימו (מתן שליטה וברירה) את הסיר המתאים. כיום קיימים סירים ״מגניבים״ שימשכו את תשומת לב הילד ויפחיתו את ההתנגדות בשימוש.
4. אם הבעיה היא בהדחת המים אחרי השימוש באסלה, חכו עד שהפעוט יוצא מחדר השירותים לבצע את הפעולה. אפשר לעשות את הפעולה כל פעם כשהפעוט נמצא קרוב יותר לאזור.
5. אם הבעיה היא בפרידה מהצואה - הציעו לעשות ״ביי ביי״ לצואה איך שאתם מורידים את המים. אפשר להתאמן עם נייר טואלט.
6. העניקו מדבקה על כל הצלחה, אפשר להחליט שאחרי חמש מדבקות מקבלים פרס קטן, משהו שהם רוצים.
7. המתינו בסבלנות, זה בסדר וקורה לפעמים, הטבע יעשה את שלו.
לפעמים הפעוטות מסיימים את הפרידה מהחיתולים לפני שנתיים ויש כאלה שקצת לפני גיל שלוש.
אישית נעזרנו בספר "כולם עושים קקי" לנרמל את החוויה וגם עשינו צורות בצבע חום מפלסטלינה לנרמל את החוויה וזה עזר לילד