top of page

שארית שליה לאחר לידה

בדרך כלל, מחלקים את תהליך הלידה לשלושה חלקים: השלב הלטנטי, שבו למעשה מתחילים הצירים עד שהם הופכיםלסדירים ועד פתיחה של 4 ס״מ של צוואר הרחם, השלב הפעיל שזהו השלב המתחיל בפתיחה של 4 ס״מ ועד פתיחה מלאהשל הצוואר רחם עד 10 ס״מ שמסתיים בלידת התינוק, והשלב השלישי של הלידה, שמתאפיין בלידת השליה.

לעיתים, השליה לא יוצאת בשלמותה (המיילדת בודקת את השליה לאחר יציאתה) וכאן יש חשיבות רבה לאבחון מוקדםוטיפול יעיל בשארית שליה מיד לאחר הלידה ובתקופה שאחריה, כדי למנוע דימום משמעותי לאחר הלידה וזיהום של הרחם.


שארית שליה מוגדרת כהיעדר יציאה של השליה עד 30 דקות לאחר הלידה. בכ-80% מהלידות השליה תצא ללא כלהתערבות תוך פרק זמן זה.

שימוש בחומרים שמכווצים את הרחם (פיטוצין) ומשיכה עדינה של השליה דרך שארית חבל הטבור, המבוצעת ע״י המיילדת, יכולים להביא את שיעורי יציאת שארית השליה ל-98% מהלידות.

במקרים שבהם נותרת שארית מהשליה ברחם של היולדת, עלולות להתפתח מספר תופעות בעיתיות, ובחלק מהמקרים אףלהוביל לאובדן הפוריות של האישה בעתיד.


מה היא השליה?

השליה היא רקמה עוברית שמתפתחת במקביל לגדילת העובר ברחם, במהלך ההריון.

השליה למעשה היא רקמה אשר מתבססת במעטפת הפנימית של הרחם כבר מראשית ההשתרשות, מתחברת לאספקתהדם האימהית ומעבירה לעובר, באמצעות חבל הטבור שמחובר אליה, חומרי תזונה חשובים וחמצן שמשמשים את העוברלהתפתחות.

השליה היא למעשה רקמה שהשירה בכלי דם (מה שיוצר את הדמם אחר הלידה זה הפער שנותר ברחם אחרי יציאתהשליה), אם היא תשאר ברחם ייגרם דימום מאסיבי, עד כדי צורך בהוצאה כירורגית של השליה - כיוון שהיא מונעת פיזיתמהרחם להתכווץ לאחר הלידה.


גורמי סיכון לשארית שליה

שארית שליה מתרחשת בפחות מ-3% מהלידות.

שארית שליה עלולה להופיע בלידות ללא גורמי סיכון. עם זאת, ישנם מספר מצבים שבהם הסיכון עולה:

  • היסטוריה של שארית שליה בלידות קודמות: מחקרים מצאו ששיעורי החזרה של שארית שליה נעים בין 6 ל-17%.

  • גיל הריון צעיר ובעיקר לידה בשליש השני להריון.

  • בעיות מבנה ברחם, כגון צלקות שנגרמות מניתוחים קיסריים חוזרים.

  • עובר קטן יחסית לגיל הריון

  • רעלת הריון או פרה-אקלמפסיה

  • גיל אם מעל ל-30 שנים

  • חיבור לא תקין של חבל הטבור לשליה


אבחון של המצב לאחר הלידה

לעיתים, לא קיימים סימנים מקדימים לשארית שליה, למרות כי הצוות המטפל ערני יותר כאשר יש גורמי סיכון הידועים לפניהלידה.

בדרך כלל, האבחון של סוג השליה ופתרון המצב נעשים ע״י הערכה פיזית, לעיתים משתמשים גם באולטרסאונד כדי לתתאת האבחנה הסופית.

בביקורת אצל רופא גניקולוג יכולים להתגלות מקרים של הישארות חלקים מהשליה, ואז הטיפול הוא ע״י היסטרוסקופיהניתוחית להוצאת השאריות. ישנם מקרים שממתינים לווסת כדי לאפשר פליטה עצמונית של החלקים ורק אז הולכים לטיפול התערבותי.

סיבוכים עיקריים: דימום ודלקת של הרחם

שני הסיבוכים הנפוצים ביותר של שארית שליה הם דימום לאחר לידה PPH – PostPartum Hemorrhage וזיהום של הציפויהפנימי של הרחם Postpartum endometritis.

בעבר, המצב יכל לסכן את חיי היולדת אך כיום עקב הגילוי המוקדם ויכולת הטיפול המהירה מצבים אלה נמנעים.

1,614 צפיות3 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

3 תגובות


היי אנה, אני אחרי קיסרי והרופא בבדיקה של 6 שבועות אמר שיש עדיין תוכן ברחם ולחזור אחרי שאקבל מחזור (נתן לי גלולות דיאמילה) יחד עם זאת אישר לי לחזור להתאמן.. מדאיג?

לייק
בתשובה לפוסט של

תודה על המענה

לייק
bottom of page