תסמונת עצירת הנשימה בילדים

בעקבות פניה של אחת העוקבות שעברה את ״החוויה״ הלא פשוטה החלטתי לספר לכן על הנושא להעלות מודעות.

זה מתחיל בדרך כלל בבכי קורע לב, שבשיאו התינוק או הילד עוצר את נשימתו. בדרך כלל, הוא לא מגיב ונראה רפוי, כאילו ״ללא רוח חיים״ כתוצאה מירידה באספקת חמצן למוח בשיאו של ההתקף.

כ5% מהתינוקות עלולים להפחיד את הוריהם בהתקף של עצירת נשימה. התקפי עצירת הנשימה שכיחים יותר בין גיל חצי שנה לשנה וחצי, והם בדרך כלל ייעלמו אחרי גיל חמש או שש.


הצורה האופיינית ביותר של התופעה מתבטאת בעצירת נשימה בסוף הנשיפה. נראה שהאוויר נגמר לילד והוא אינו שואף אוויר מחדש - במקרה זה, פניו של התינוק אינם משנים צבע ונשימתו מתחדשת במהירות ובאופן ספונטני.

קיימות שתי צורות נוספות של התקפי עצירת נשימה: האחת מלווה בהתפתחות של כחלון והשנייה מלווה בהתפתחות חיוורון.

עצירת נשימה שמלווה בהתפתחות של הכחלה, שכיחה יותר ונגרמת כמעט תמיד עקב תגובה רגשית של התינוק, אשר חש שלא ממלאים את רצונו, סבור שמעליבים אותו או שצועקים עליו.

הבכי שמתפתח על רקע הפחד הכעס או התסכול, כאילו לא נגמר ובמקום לשאוף אוויר ולנשום מחדש הבכי פוסק והנשימה נעצרת. מיד לאחר מכן מתפתח כחלון ואיבוד הכרה ועלולים להתפתח תנועות ריתמיות בדומה לפירכוסים בודדים. לאחר מכן, בדרך כלל, התופעה תלווה ברפיון.


בדרך כלל, בתום שלבי ההתקף אשר נמשכים כדקה, התינוק חוזר למצב ערנות מלא. לעתים התינוק נרדם לשעה או שעתיים. ההתאוששות המהירה נובעת מכך שהעלייה ברמת דו תחמוצת הפחמן גורמת  לגירוי במרכז הנשימה ויביא להתחדשות הנשימה באופן אוטומטי.


תכיפות ההתקפים משתנה ממספר התקפים ביום להתקפים בודדים לאורך זמן. בכל מקרה, ההתקפים תמיד דומים זה לזה.

התקפי עצירת נשימה אינם מותירים נזק ובחלוף התופעה התינוק והילד יהיו בריאים.


התופעה החולפת מעצמה ללא צורך בהתערבות של אף אחד. אצל רבע מהתינוקות והילדים שמפתחים תסמונת עצירת נשימה, יש רקע משפחתי לתופעה. בנוסף, ישנם מחקרים שמצאו קשר בין רמה נמוכה של ברזל בדם התינוק ואנמיה לבין ההתקפים של עצירת נשימה. לכן, אצל ילדים שזיהו אצלם אנמיה ניתן להפחית את ההתקפים במתן תוספי ברזל. אצל ילדים המפתחים התקפים מרובים בעלי אופי קשה במיוחד, רופא הילדים ישקול האם המצב מצדיק טיפול תרופתי.

1,010 צפיות0 תגובות