לאחרונה הרבה שאלות עוסקות בנושא כמות החלב השאוב שיש להשאיר לתינוק במידה והאמא יוצאת למספר שעות מהבית.
כלל האצבע די פשוט, כאשר בשבועות הראשונים לאחר הלידה התינוק יונק כמות קטנה יותר של חלב בדומה למצב שמתרחש כאשר תינוק עובר לתזונה עם מוצקים ונזקק לפחות מחלב האם במהלך היממה.
במתן חלב אם רצוי להתחיל במנה בסיסית של 100 מ"ל (לתינוקות הקטנים מחודש הכמות יכולה להסתכם גם ב-80 מ"ל), זאת במטרה שלא להעמיס על התינוק. תמיד כדאי לשאוב גם מנות קטנות של 30 מ"ל, שיהיו כתוספת לארוחה במידה והתינוק לא יהיה שבעה מהמנה. כך גם נדאג שלא יתבזבז חלב אם.
בדרך זו, אנחנו דואגים שהתינוק לא ייחשף להאכלת-יתר, שלא יישאר הרבה חלב בבקבוק שנצטרך להשליך וכמובן שמי שנותן את הבקבוק יהיה קשוב לסימני הרעב של התינוק.
את הכמויות הקטנות של החלב 30 מ"ל או 20 מ"ל נציע לתינוק אם הוא מגלה סימני רעב כשעה לפני שהאמא חוזרת. במצב כזה, הקיבה לא תתמלא והוא יוכל להתחבר לשד ברגע שאמא מגיעה הביתה. תמיד מומלץ לתת את הבקבוק בהאכלה קצובה (פרסמתי פוסט בנושא בעבר שכדאי לקרוא!). נדיר שתינוק יונק ייקח מנה שגדולה מ-150 מ"ל.
קיבולת הקיבה המקסימלית של התינוק בימים הראשונים קטנה מאוד: ביום הראשון לחיים 5-7 מ"ל בכל הנקה, בגיל 3 ימים - 22-27 מ"ל בכל הנקה, בגיל שבוע 45-60 מ"ל בכל הנקה ובגיל חודש 80-150 מ"ל בכל הנקה.
כאשר מגיעים לשלב של הטעימות, שמתרחש באזור החצי שנה, כמות חלב האם שהתינוק צורך במהלך היממה מתחילה לרדת בהדרגה, ככל שהארוחות הופכות יותר מבוססות. עדיין, חלב אם מהווה את התזונה העיקרית של התינוק היונק עד גיל שנה. מחקר אחד מצא צריכה ממוצעת של 875 מ"ל ליממה בגיל 7 חודשים, ו-550 מ"ל ליום, בגיל 11-16 חודשים.
מספר מחקרים מדדו את צריכת החלב בקרב תינוקות בגילאי 12-24 חודשים, ומצאו שהצריכה הממוצעת הייתה 400-500 מ"ל ליממה. גם בגילאי 24-36 חודשים הצריכה עמדה על 300-360 מ"ל בממוצע ליום.
תמיד כדאי לזכור שכמויות החלב שהתינוק יונק במהלך ארוחה משתנות, בדיוק כמו שאנחנו כבוגרים לא צורכים את אותה כמות בכל ארוחה. חשוב לשים לב לאיתותים של התינוק במהלך מתן הבקבוק ולהיות קשובים לסימני רעב ושובע.
