top of page

חשיפה סביבתית לפלסטיק - מיקרופלסטיק בחלב אם ובקבוקי ההזנה לתינוק. מה המשמעויות ומה זה אומר בכלל?

כשמתחילים את הדיון בנושא החשיפה שלנו לפלסטיק, כדאי לעשות סדר ולהכיר את החומר שעליו מדובר. פלסטיק הוא חומר העשוי מפולימרים, כלומר משרשרות ארוכות המורכבות מהרבה יחידות קטנות יותר. הפלסטיק הוא חומר שיצרנו אנחנו בני האדם, זאת אומרת זהו חומר מלאכותי. כיום, כתוצאה מהשימוש הרחב בפלסטיק, חתיכות הפלסטיק נמצאות בכל מקום, כך גם הנזקים הסביבתיים הנגרמים כתוצאה מהפיזור של החומר. הפלסטיק נמצא בחלל, במעמקי הים ובאדמה, הוא אפילו נמצא במים שאנחנו שותים. למעשה, הוא חומר שאינו מתכלה, והבעיה הגדולה היא שאין כמעט יצורים המסוגלים לפרק אותו - כיוון שמדובר בחומר מלאכותי. אז מה קורה עם הזמן? לאחר שחרורם לסביבה, מוצרי פלסטיק עוברים תהליך פירוק הנגרם על ידי פעולתם של גורמים אטמוספריים, כגון גלים, שחיקה, קרינת UV ופוטו-אוקסידציה, בשילוב עם תהליכים ביולוגיים, המובילים להיווצרות של מיקרופלסטיק (MPs). את המיקרופלסטיק ניתן לראות על ידי מיקרוסקופ מיוחד, ולא בעין בלתי מזויינת, עד כדי כך הן קטנות.

חומרי הפירוק נחלקים לשתי קבוצות, ראשוניים, המיוצרים בכוונה בגודל של פחות מ-5 מ“מ לשימוש למטרות מסחריות (כגון נצנצים במוצרי קוסמטיקה ומיקרו-חרוזים בחומרי ניקוי, קרצוף ורפידות קרצוף כלים), בעוד חלקיקי המיקרופלסטיק המשניים נוצרים על ידי תהליכי השפעה הסביבתית שתוארו קודם על פריטי פלסטיק גדולים יותר.

המיקרופסלטיק נמצא בכל מקום, בשל גודלו הקטן הוא חודר לגופם של בעלי חיים, נמצא במחזור הדם של האדם ואף בשליה.


נזקי המיקרופלסטיק לסביבה הימית נחקרו בהרחבה, אך הנזקים של מיקרופלסטיק לבריאות האדם עדיין נבדקים, ומחקרים רבים מנסים להבין עד כמה הוא משפיע עלינו, רוב המחקרים נעשו בתנאי מעבדה - זאת אומרת בתאים חיצוניים לגוף האדם, ולכן, ההשלכות שנמצאו אינן מדמות את השינויים שעוברים התאים בגופינו בהשפעת הימצאות המיקרופלסטיק. עיקר המחקרים מתמקדים בהרס התאים הפיזי שמתרחש בנוכחות המיקרולסטיק, בגלל המבנה החד שלו, והתגובה של מערכת החיסון להימצאות זו - בדרך כלל, תגובה אלרגית (Danopoulos, E. et al,2022).



כדאי לדעת כי הייצור העולמי של הפלסטיק הגיע לכמות מרשימה של יותר מ-350 מיליון טון בשנה. זו התוצאה של הביקוש האדיר לחומר זה, שנחשב, עד כה, לבחירה הטובה ביותר בכל הקשור לעמידות, שימושיות ורבגוניות עבור מגוון עצום של יישומים ומוצרי צריכה. שימוש נרחב זה בפלסטיק הוביל גם להצטברותם במזבלות ובסביבה הטבעית. למעשה, כתוצאה מהייצור והשימוש הנרחב במוצרים חד-פעמיים, המהווים יותר מ-40% מהפלסטיק המיוצר, מוערך כי 250,000 טון פסולת פלסטיק צפים באוקיינוסים. אך על פי שמספר מדינות קבעו תקנות חדשות של אסטרטגיות ניהול ואסטרטגיות מיחזור של פסולת הפלסטיק, בשנת 2018 באירופה, רק 32.5% מהפסולת של הפלסטיק שלאחר שימוש עברה מיחזור, בעוד ש-24.9% הצטברה במזבלות (Conti, l. et al., 2021).


עקב המודעות הגוברת לחשיפה הסביבתית של בני האדם לפלסטיק, והימצאות המיקרופלסטיק בדגימות שונות בעבר, החלו עת לעת להופיע מחקרים שבודקים את החשיפה הסביבתית לפלסטיק של נשים ההרות והמניקות, כאשר החיפוש הוא אחר הסימנים להימצאות המיקרופלסטיק בשליה, מחזור הדם, בדגימות הצואה של התינוקות, הימצאות החלקיקים במקוניות (הצואה הראשונית של התינוק) ולמעשה, ניסיון להבין לעומק את ההשפעה של חלקיקים אלה בגופינו.

הזמנים הרגישים ביותר עבור החשיפה הסביבתית הם תקופת ההריון, מבחינת החשיפה של העובר ובהמשך החשיפה של התינוק. באחד המחקרים שהחוקרים רצו להתמקד בחשיפה למיקרופלסטיק כבר בתקופה העוברית, השתתפו בסך הכל 18 זוגות של אימהות ותינוקות, ונאספו דגימות שליות ומקוניום. דגימות של צואת תינוקות, חלב אם ותמ״ל נאספו בגיל 6 חודשים. החוקרים אספו גם נתונים על שימוש בפלסטיק והרגלי האכלה באמצעות שני שאלונים כדי לקבוע את מקור החשיפה. החוקרים השתמשו בספקטרומטר דימות אינפרא אדום כדי לנתח דגימות.

בדגימות זוהו 16 סוגים של מיקרופלסטיק, כאשר פוליאמיד (PA) ופוליאוריתן (PU) היו הדומיננטיים. יותר מ-74% מהחלקיקים שנמצאו היו בגודל של 20-50 מיקרומטר.

החוקרים שיערו כי מקורות החשיפה של הנשים ההריוניות יכולים להיות המים לשתיה, השימוש בתכשיר לניקוי פנים או משחות השיניים. כאשר ההנקה והשימוש בבקבוקי האכלה וצעצועים מפלסטיק עשויים להיות מקורות החשיפה לחלקיקים עבור התינוקות. המחקר של החוקרים מדגיש את החשיבות של ביצוע מחקרים נוספים בנושא, והבנה של מהות החשיפה למיקרופלסטיק וההשפעות של החלקיקים בגוף העובר והתינוק בהמשך (Liu, S. et al, 2022).


אז בואו נסתכל יחד על המחקר האחרון, שבוצע באיטליה שעורר את דאגתן של כולן, מחקר שמצא שאריות של מיקרופלסטיק במספר דגימות חלב אם של נשים לאחר לידה.

מדובר במחקר תיאורי (בו נעשית תצפית ללא מניפולציה מצד החוקרים), מחקר שהינו פיילוט (קטן) פרוספקטיבי שהמטרה שלו לבדוק ממצאים אם ימצאו בדגימות הנאספות. במחקר השתתפו 34 נשים, בהריון ללא גורמי סיכון, ללא סיבוכים באיטליה. הנשים שהשתתפו במחקר התבקשו למלא שאלון לרישום צריכת המזון שלהן, תוך התמקדות מיוחדת בדגים, רכיכות ומזונות המאוחסנים במארזים, כמו גם שימוש במוצרי טיפוח אישיים 7 ימים לפני הלידה ואחריה.

דגימות חלב אם נאספו שבוע לאחר הלידה במחלקה למיילדות וגינקולוגיה של בית החולים San Giovanni Calibita Fatebenefratelli (רומא, איטליה). המטופלות קיבלו הדרכה לסחיטה ידנית כדי למנוע מצבים של שימוש במשאבה והגעת החלקיקים מתוך המשאבה. בקרב 26 מתוך ה-34 דגימות אותרו חלקיקי מיקרופלסטיק שונים.


חלב אם מהווה את המזון האופטימאלי עבור התינוק, הודות לחומרים המזינים המותאמים לתינוק כמו גם חומרי מערכת החיסון המסייעים לטיפול בפתוגנים. לכן, קיימת חשיבות של הבנת החשיפה של האישה במהלך ההריון וההנקה לחומרים שיכולים להוות סיכון עבור התינוק הגדל בחשיפה מתמשכת. אמהות נחשפות מדי יום למגוון גדול של כימיקלים הנמצאים בסביבה, למשל, דרך מזון, משקאות ומוצרי טיפוח, ומסיבה זו, הגיוני שחלב אם עלול להכיל חלקיקים מתוך אותם הגורמים אליהם חשופות הנשים.

עד כה זוהתה בחלב אנושי נוכחות של ביספנילים פולי-כלוריים (PCBs), חומרי הדברה אורגנוכלורין, אסטרים דיפניל פוליברום (PBDEs), פתלטים ומטבוליטים של פתלטים, חומרים נוספים כגון PFAS, פנולים ומתכות. מכיוון שרוב המזהמים הללו הם ליפופיליים ויש להם נטייה להתמקם ברקמת השומן, הם עשויים לעבור לחלב אם במהלך ההנקה. PBDEs מוכרים כנוירוטוקסיים, במיוחד בילדים, עם השפעות על התפתחות מוטורית, קוגניטיבית והתנהגותית, חלקם של החומרים משפיעים על המערכת האנדוקרינית. בספרות דווח לא פעם, כי פתלטים משפיעים לרעה על פונקציונליות הרבייה הגברית; יתרה מכך, חשיפה בילדות לפתלטים הוכחה כמגבירה את הסיכון למחלות אלרגיות ולשינוי בהתפתחות הגופנית/נוירוקוגניטיבית.


במחקר זה, לראשונה, נמצאו חלקיקי מיקרופלסטיקים בדגימות חלב אם. מכיוון שהדגימות שבהם השתמשו היו כ-4 גרם חלב אם - ניתן לשער שיכול להיות כי כמות החלקיקים בפועל גדולה יותר ממה שתואר. במהלך המחקר, אותרו מיקרו-חלקיקים לא סדירים בצבעי כחול וכתום/צהוב עם ממדים שנעים בין 2 מיקרומטר ל-12 מיקרומטר, בהתאם למנגנוני טרנסלוקציה. בהתאם למחקרים אחרים שדווחו בספרות, הפולימרים הנפוצים ביותר היו פוליאתילן, פוליוויניל כלוריד ופוליפרופילן.

מספר נתיבי חשיפה ל-MP דווחו בספרות, כולל שאיפה, מגע עורי ובליעה, כאשר האחרונים נחשבים למשפיעים ביותר, עם כמות מוערכת של צריכה של כ-39-52 אלף לאדם בשנה. לאחר בליעה/שאיפה, נמצאים החלקיקים הקטנים ברקמות האנושיות השונות. ברמת מערכת העיכול, הם עשויים לעבור דרך האפיתל על ידי מנגנוני אנדוציטוזיס או על ידי דיפוזיה פארא-תאית, בהמשך הם מועברים על ידי תאים דנדריטים דרך מחזור הלימפה ומגיעים למערכת הדם. בכל הנוגע למערכת הנשימה, מיקרו-חלקיקים אלה חודרים בשאיפה ככל הנראה לדרכי הנשימה התחתונות, המאופיינת בשכבת ריר דקה, ומתפשטים לזרם הדם לאחר קליטה תאית או דיפוזיה פארא-תאית.


אז מה רצו החוקרים למעשה להעביר על ידי הממצאים של המחקר? העדויות של קיימות המיקרופלסטיק בחלב אם, יחד עם הגילוי הקודם של מיקרו-חלקיקים אלה בשליה האנושית, מדאיגה למדי, שכן היא משפיעה על האוכלוסייה הפגיעה ביותר של התינוקות. למעשה, הכימיקלים הקיימים במזונות, משקאות ומוצרי טיפוח אישיים הנצרכים על ידי אמהות מניקות עלולים לעבור לצאצאים, ועלולים להיות בעלי השפעה רעילה. כיום, אין לנו מספיק ממצאים מחקריים על ההשלכות של הימצאות חלקיקים אלה בגוף האדם. המטרה העיקרית של החוקרים הייתה לעודד מחקרים בנושא השפעות של המיקרופלסטיק על האדם, במיוחד בקרב תינוקות, ולמצוא דרכים חדשות להתמודד עם החשיפה לגורמים מזהמים אלה בתקופת ההריון וההנקה (Ragusa, A. et al., 2022).


החשיפה למיקרופלסטיק לא מתרחשת רק דרך האימוהת, אלא גם במתן מזון לתינוקות בבקבוק. למעשה, כאשר התינוק מקבל הזנה דרך בקבוק, סיכון החשיפה של התינוק למיקרו-חלקיקים עולה. בדרך כלל, הבקבוקים של התינוקות מבוססים על פוליפרופילן, חומר שנמצא גם במוצרי איחסון של מזון. מחקר שבדק את יכולת הפוליפרופילן לשחרר מיקרו-חלקיקים במטרה לשערך את פוטנציאל החשיפה של התינוקות שקיבלו פורמולה, מצא כי גם בקבקוים אלה משחררים מיקרו-פלסטיק עם ערכים גבוהים של 16,200,000 חלקיקים לליטר. מחקרים שבדקו את הנושא מצאו כי עיקור הבקבוקים וחשיפה למים בטמפרטורה גבוהה מגבירים באופן משמעותי את שחרור המיקרו-פלסטיק. כדי להעריך את החשיפה הגלובלית הפוטנציאלית לתינוקות עד גיל 12 חודשים, החוקרים סקרו 48 אזורים, ומצאנו ערכים שנעו בין 14,600-4,550,000 חלקיקים לנפש ליום, בהתאם לאזור. הם למעשה הצליחו להדגים, כי חשיפת תינוקות למיקרופלסטיק גבוהה מזו שהוכרה בעבר בשל השכיחות של מוצרים מבוססי פוליפרופילן בבקבוקי תינוקות המשמשים בהכנת פורמולות ולמעשה, החוקרים הדגישו כי יש לבצע מחקרים נוספים שיעריכו אם חשיפה ברמה זו מהווה סיכון לבריאות התינוק ולפתח מוצרים שאינם מתכלים בקלות על ידי מים או הסביבה(Danzhu, L. et al., 2020).


הממצאים של מאמר זה ומאמרים נוספים עשויים להישמע מפחידים למדי, בהתחלה, אבל עלינו לזכור שהמחקר מסתכל רק על חשיפה פוטנציאלית למיקרופלסטיק, הוא לא מסתכל על ההשפעות הפוטנציאליות של חשיפה כזו. ואכן, אנחנו באמת יודעים מעט מאוד על ההשפעות של מיקרופלסטיק על ילדים - או מבוגרים לצורך העניין. החלקיקים במחקר היו בגודל 1-3 מיקרומטר - ייתכן והם יוצאים מהגוף במהרה ולא נשארים ברקמות השונות.

כדאי גם להבין, שחלק מהמדידות במקרים הן הערכות של החוקרים מהמודל שהם בונים (כיוון שהדגימות עצמן קטנות) - וכל מודל מתמטי טוב רק כמו הנתונים שמכניסים לתוכו. בהחלט לא צריך להרגיש רע בנושא שימוש בבקבוקים עבור התינוק.


על אף האמור לעיל, המחקרים הללו הם חלק מהפאזל שממחיש שבעיית המיקרו-פלסטיק היא הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו חושבים. וחשוב לא להתעלם מהנושא אלא לחקור אותו עוד ועוד.


ביבליוגרפיה:

Conti, I. et al. (2021). Legislation to limit the environmental plastic and microplastic pollution and their influence on human exposure. Environmental Pollution, 288, 117708.


Danopoulos, E. et al. (2022). A rapid review and meta-regression analyses of the toxicological impacts of microplastic exposure in human cells. Journal of Hazardous Materials, 427.


Danzhu, L. et al. (2020). Microplastic release from the degradation of polypropylene feeding bottles during infant formula preparation. Nature Food, 1, 746-754.


Liu, S. et al.(2022). Detection of various microplastics in placentas, meconium, infant feces, breastmilk and infant formula: A pilot prospective study, Science of The Total Environment, 854.


Ragusa, A. et al. (2022). Raman Microspectroscopy Detection and Characterisation of Microplastics in Human Breastmilk. Polymers, 14(13), 2700.


284 צפיות0 תגובות
bottom of page