לפני שמגיעים לחלק של הבכי, אם נהייה קשובים מספיק לסימנים הראשוניים של העייפות של התינוק - נוכל להתחיל את תהליך ההשכבה לתנומה בזמן שלרוב יהיה לתינוק קל יותר להרפות ולשתף פעולה עם הכניסה לשינה.
בדרך כלל, נלמד את הסימנים בשבועות הראשונים לחיים - כאשר החקירה היא לשני הכיוונים, אנחנו ההורים לומדים איך התינוק ״מעביר״ לנו מסרים, והתינוק מתחיל ללמוד מה עובד עבורו ומה לא.
באופן כללי, מתייחסים לסימני עייפות מוקדמים ומאוחרים. כאשר בין לבין יש סימני מעבר שאותם עוד נראה לפני השלב שהתינוק נמצא בגירוי יתר, זמן שבו רמות הורמוני הסטרס עולים ולכן קשה יותר להשכיבו לשינה.
אז מה הם אותם סימנים מוקדמים שנרצה לאבחן בזמן:
עיניים שמוטות, נראה אדמומיות והתינוק יכול להתחיל לשפשף את העניים מה שיכול להחמיר את התופעה.
התינוק בוהה בחלל, כל פעם קצת, מאבד את המיקוד בעשייה והופך להיות שקט יותר ופעיל פחות.
ברגע שמסתכלים על התינוק, הוא מסובב את הראש ומעדיף להימנע ממבט ישיר.
יכול להתחיל לשחק באוזן ולפהק.
סימני ביניים, במקרה שפיספסנו את הסימנים הראשונים:
התינוק יכול להתחיל להניע את הראש קדימה ואחורה.
הוא מתחיל לאבד את הסבלנות, נראה פחות רגוע.
מתחיל לפהק יותר.
סימנים מאוחרים אליהם לא נרצה להגיע:
מקשית את הגב, הופך להיות עצבני ומתחיל לבכות.
בכל אחת מהתחנות התפקיד שלנו להתחיל את תהליך הכניסה לשינה בהחזקת התינוק, נדנוד, הרגעה והמון סבלנות למצב.
האם אתן מזהות את הסימנים ומתי?
Comments